החלטה בתיק ע"ע 6541-01-13

1.   בתיק זה הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה ונציגי הציבור משה עזרה ומר שאול ששון; תע"א 1442-09; 1491-09, 1493-09,  1494-09, 2961-09 ו- 3039-09) מיום 20/11/12 בו חויבה המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים זכויות כספיות שונות בשל תקופת עבודתם אצלה וסיומה.

2.   במסגרת הבקשה הועלתה על ידי המשיבים טענה מקדמית לפיה הערעור הוגש מלכתחילה באיחור ודינו להדחות, ועל כן הועבר התיק אלי למתן החלטתי תחילה בכל הנוגע למועד הגשת הערעור.

3.   במסגרת בקשתה ותשובתה לתגובת המשיבים, חולקת המבקשת על הטענה, כי הערעור הוגש באיחור ולחילופין מציגה טעמים המצדיקים את הארכת המועד להגשת הערעור, בהם כופרים המשיבים.

דיון והכרעה

4.   אין חולק בין הצדדים כי הערעור בתיק זה הוגש ביום 3/1/13, תוך ציון כי פסק הדין של בית הדין קמא הומצא לידי המבקשת ביום 6/12/13.

גדר המחלוקת בין הצדדים נסב על השאלה, האם כטענת המבקשת הערעור הומצא למשרד בא כוחה הקודם, עו"ד מויאל  ביום 6/12/12, או שמא כטענת המשיבים כעולה מאישור המסירה, פסק הדין הומצא למשרד ב"כ הקודם של המבקשת ביום 26/11/12.

5.   לאחר שעיינתי בנימוקי הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי הערעור הוגש במועד, ואבאר טעמי להלן.

6.   המשיבים מפנים לכך שעל גבי אישור המסירה בדבר המצאת פסק הדין למשרד בא כוחה הקודם של המבקשת, מצוין התאריך: 26/11/12, כאשר על גבי חותמת הדואר נקוב תאריך 27/11/12 כתאריך שבו הוחזר אישור המסירה לדואר.

כן מפנים המשיבים לאישור רשות הדואר לפיו דבר הדואר המדובר הומצא ביום 26/11/12 ליעדו.

מנגד, מפנה המבקשת לכך שאישור המסירה קטוע ולא ניתן לראות ממנו לידי מי הומצא ולתצהירו של עו"ד מויאל בא כוחה הקודם של המבקשת בו הוא מצהיר כי פסק הדין נמסר לידיו ביום 6/12/12.

7.   עיון באישור המסירה שנסרק לתיק בית הדין קמא, מעלה כי אכן אישור המסירה קטוע ולא נסרק במלואו.

על גבי החלק העליון בו מצויה חתימת המוסר, אכן מצוין תאריך 26/11/12 ואולם החלק הרלוונטי לצורך בחינת עיתוי המסירה, שהוא החלק בו אמורה להופיע חתימת המקבל, קטוע וכלל לא נסרק.

במובחן מאישורי מסירה אחרים לתיק בית הדין קמא, בהם מופיעה בפירוש חתימת מקבל דבר הדואר בצירוף חותמת משרדו של עו"ד מויאל, באישור המסירה הנדון, נסרק רק החלק העליון של אישור המסירה, ואין את החלק התחתון של אישור המסירה ובו חתימת המקבל.

במצב דברים זה, האסמכתאות אליהן מפנים המשיבים אינן מסייעות בידינו, עת אין בידינו ראיה כי המקבל הוא אמנם משרד ב"כ המבקשת.

מנגד, מונח בפנינו תצהירו של בא כחה הקודם של המבקשת, עו"ד מויאל המצהיר במפורש כי פסק הדין התקבל בידיו ביום 6/12/12.

בנסיבות בהן מחד לא מצויה בפנינו אסמכתא לפיה גורם מוסמך ממשרד בא כוחה הקודם של המבקשת קיבל את פסק הדין בתאריך הנקוב באישור המסירה ומחד מונח בפנינו תצהירו של עורך דין, אשר לאחר שהוזהר כדין לומר את האמת, מצהיר במפורש כי פסק הדין נמסר לידיו ביום 6/12/12 - אין לי אלא לסמוך ידי על תצהיר בא כוחה הקודם של המבקשת, ולקבוע כי פסק הדין נמסר לידיו רק ביום 6/12/12.

7.   הואיל ואין חולק כי הערעור הוגש ביום 3/1/13, אין זאת אלא שהערעור הוגש במועד.

משזו קביעתי אינני נדרשת לטענותיה החלופיות של המבקשת בכל הנוגע להארכת המועד להגשת הערעור.

8.   סוף דבר -